כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה -מאי2015 - גיליון 215

5 / 16

5 רעננה 512 - 51/50
בר-טל מתמודדת לרשימה, מתמקמת במקום ריאלי והופכת
להיות האישה הראשונה שנבחרת למועצת העיר בעת שבנימין
וולפוביץ הוא ראש העיר הנבחר. לאחר קדנציה אחת במועצת
העיר בר-טל מבינה מהו כוח פוליטי וכיצד ניתן להשפיע
בעזרתו ומחליטה להתמודד על ראשות העיר מטעם מפלגת
העבודה לבחירות המוניציפאליות בשנת 9891. זה היה בזמנו
צעד פורץ דרך שלא נתפס בעיני ההנהגה המנסה להכשילה
ומונעת ממנה התמודדות על ראשות המפלגה ברעננה, ולו רק
מעצם היותה אישה. "עשו לי את המוות. שמו לי רגלים וביקשו
להכשיל אותי". בר-טל לא מוותרת. היא מקימה רשימה
עצמאית בשם "רעננה שלי" ומתמודדת מול זאב ביילסקי
מטעם מפלגת הליכוד ומול חיים בן-חיים שייצג את מפלגת
העבודה. "בסיבוב הראשון איש משלושתנו לא זכה ל-04 אחוז
מכלל המצביעים על מנת לזכות במינוי לראשות העיר. אני
קיבלתי את מספר הקולות הנמוך, כך שההתמודדות בסיבוב
השני נערכה בין ביילסקי לבן-חיים. התחילה עלייה לרגל אליי
הן ממפלגת הליכוד והן ממפלגת העבודה שביקשו שאתמוך
עםאנשיי באחד מהמתמודדים. זה היה האירוע המכונן ברעננה
בבחירות 9891. הנעלם הגדול היה: במי תתמוך בר-טל שבאה
ממפלגת העבודה? בסופו של דבר החלטתי לתמוך בביילסקי
שזכה בפעם הראשונה בראשות העיר. הסיבות לתמיכתי בו
במקום בביילסקי היו כי מפלגת העבודה לא התנהגה אליי
ביושר. ידעתי גם כי כל מה שיבטיחו לי לא יקיימו".
בר-טל ממשיכה את פעילותה הציבורית במועצת העיר
בתפקיד סגנית ראש העיר בשכר, ובזכותה מעמד האישה
ברעננה מקבל את הכבוד הראוי לו. היא מקימה את מועצת
הנשים בעיר ומשמשת כיו"ר. שנים אחר כך תקבל בר-טל את
תואר 'יקירת העיר' על פעילותה זו.
גדעון, בעלה של בר-טל, גאה מאוד בעשייתה הציבורית של
רעייתו ונרתם לעזרתה בכל אשר נדרש, וזה לגמרי לא היה
פשוט: "כשאני למדתי זה היה 'במשרה מלאה'. רינה עבדה
ופרנסה. עכשיו הגיע תורי לפרוע את החוב, אבל באופן אחר.
מילאתי תפקיד של אבא ואימא. אני הוא שדאגתי לארוחות
הערב של הילדים, עשיתי להם אמבטיה, השכבתי אותם לישון.
אתה נשאר הרבה שעות מול הטלוויזיה לבד וממתין לאישה
שתחזור, ואל תשכח שזה היה בתקופה שלא הייתה תקשורת
סלולארית. לא היה קל".
כשלגדעון מלאו 05 שנה הוא מחליט להכניס לחייו דבר מה
שירגש אותו. " כנראה שהדבר נגרם ממשבר הגיל. החלטתי
כי אני חייב משהו שיסעיר אותי. חברים שלי למדו טייס,
אחרים למדו להיות סקיפרים. זה לא התאים לי כי יש לי פחד
גבהים ועם מים אני לא מסתדר. חבר הציע לי ללמוד לרכוב על
אופנוע. לקחתי קורס רכיבה עם כל הילדים בני ה-61, ומזה
02 שנה שהאופנוע משמש עבורי כהובי. זה התחיל מאופנועים
קטנים שלאט לאט 'גדלו', והיום אני מחזיק ברשותי אופנוע
כבד בנפח 0081 שמשקלו 004 קילו". גדעון משמש כנשיא
קבוצת אופנועי "הונדה גולדווינג", ומרכז את פעילויות
הקבוצה במפגשים ובטיולים בארץ.
"בתחילת דרכי האופנוענית רינה הייתה אנטי לגמרי: 'איך
אתה מסתכן עם הדבר הזה. זה חוסר אחריות. יש ילדים בבית'.
היום היא כבר שותפה מלאה". הזוג בר-טל גם מרבה לטייל
בחו"ל מאז פרשו שניהם לגמלאות, למרות שרינה ממשיכה
בפעילויותיה הציבוריות במינון נמוך.
מספר גדעון: "רבים מטיולינו בחו"ל נעשים ברכיבה על
האופנוע. החוויות בטיולים כאלו הן יוצאות דופן ולא
שגרתיות. באלסקה, למשל, גמענו 007 ק"מ ביום וקשה היה
שלא להירדם. רינה, בחושיה החדים, הרגישה תוך שהיא
מחבקת אותי מאחור מתי מתחילות עיניי להיעצם ומיד
העבירה לי מסטיק להעירני. בארה"ב, בצפון קרולינה, נמצא
כביש מיוחד בו יש 813(!) פיתולים בקטע שאורכו 71 ק"מ
. בהחלט Tail of the dragon - בלבד. הוא נקרא באנגלית
רכיבה מאתגרת במיוחד לחבר'ה 'צעירים' כמונו."
רינה: "פעם רכבנו מאזור האגמים באיטליה עד למינכן, דרך
של 008 ק"מ, ולא הפסיק לרגע לרדת גשם. כשהגענו לבסוף
מיהר המדריך שלנו להצטלב ולהודות לישו שהביא אותנו
בשלום ליעדנו..."
אף פעםלאשאלתםאתעצמכםמה לעזאזל
אתם עושים שם?
גדעון: "ועוד איך. בטיול לצפון נורווגיה, במזג אויר אופייני
של גשם, רוחות וערפל בדרך סמוכה לצוק גבוה מצאתי עצמי
נאבק ברוח שלא תיקח ממני את האופנוע, ורוכב בראות אפס.
בנוסף הרגשתי את אחיזתה של רינה ההולכת ומתהדקת על
מותניי. אז שאלתי את עצמי את השאלה הזאת. בדיעבד נודע
לנו כי אחד מרוכבי הקבוצה החליק ונמרח על הכביש".
ומה הייתה תשובתכם?
רינה: "הרגע עוד לא הגיע...זה היה כמעט".
לקראת סוף שיחתנו איני מתאפק ואני שואל את בר-טל
בעניין השיער שלה הצבוע במגוון צבעי טכניקולור המושכים
תשומת לב מיידית ברגע שנתקלים בה.
האם הצבעים בשערך יש בהם אמירה?
"אני באה מתרבות בה בן אדם עושה מה שהוא רוצה ומה
שטוב עבורו, עד המקום שהוא פוגע במישהו אחר. זו השקפת
העולם שלי המאוד מאוד בסיסית. זה הגוף שלי, זה השיער
שלי ואני אעשה איתו מה שאני רוצה".
וזה עושה לך טוב?
"בטח! בחוץ לארץ אנשים רוצים להצטלם איתי. פה אנחנו
חיים בחברה שמרנית ושבלונית, וכשמישהו יוצא מהשבלונה,
כולם מרימים גבה. אבל אני כל חיי יצאתי מהשבלונה. נלחמתי,
פרצתי דרך, הובלתי ועשיתי שינוי. הצבעים בשיער זה רק פן
אחד קטן של הסיפור שלי".