6 / 16
מוטי בן-ארויה
צילם:
יהודית הלפר
מאת:
משה טבק
סיפורו של יורד ים
בגיל שלוש-עשרה לקחתי על עצמי את ראשות
המשפחה" מספר משה טבק (38), תושב רעננה, איש
חיל הים בדימוס: "אבא נפטר עשרה ימים לפני בר-
המצווה שלי. פקח של עיריית תל-אביב דחף אותו
כיוון שמכר ביגל'ה ללא רישיון. הוא נפצע בראשו פציעה
אנושה ונפטר. אימא הייתה זקנה וחולה ואני התחלתי לעבוד,
אך לא ויתרתי על לימודים. מותו של אבא היה עבורי אירוע
מכונן. למדתי ועבדתי, התגייסתי לצבא, והתקדמתי בסולם
הדרגות עד לדרגת אלוף משנה. מעולם לא נשברתי ולא
התלוננתי". לפני כשנה כתב טבק את קורות חייו, והוציאם
לאור בחוברת אותה הקדיש לבני משפחתו. את החוברת הוא
בחר לפתוח בתיאור ילדותו הקשה כמסר לילדיו ולדורות
הבאים:"בנחישות ובמסירות תוכלו להתגבר על משברי החיים
ולהצליח בכל מעשה ידיכם", כתב, "אם אני הצלחתי למרות כל
המשברים שחוויתי בילדותי, גם אתם תצליחו. כן יהי רצון!"
אתה תושב רעננה מזה 33 שנה, גמלאי צה"ל
וגמלאי של רשות הנמלים. כמעט כל חייך סבבו
סביב הים. איך התחיל כל הסיפור? מתי התאהבת
בים לראשונה?
"נולדתי בתל-אביב אך כילד עברנו לגור בבת-ים. כל שנות
ילדותי עברו ליד הים. גרנו בבית שכור מעל מצוק היורד לשפת
הים. הייתי יושב על המרפסת הרחבה, מביט בים הכחול
(סיפרתי לחבריי ששפכתי לים צבע כחול כדי שייראה כחול...)
ונהנה ממנו. אהבתי את רחש הגלים בלילה. תמיד סקרן אותי
לדעת מה נמצא 'מאחורי הים' וקיוויתי ללמוד זאת כשאהיה
גדול. חלמתי בלילות שאני מפליג למרחבי הים, ואת חלומי
הגשמתי כשהצטרפתי בגיל שלוש-עשרה לאגודת יורדי הים
'זבולון' בבת-ים. שם עשיתי את צעדיי הראשונים כיורד ים
ולמדתי הרבה מאוד. מכאן להצטרפות לחיל הים הייתה הדרך
קצרה. עם גיוסי נסעתי למפקדת חיל הים בחיפה, הצגתי
תעודות של בוגר אגודת 'זבולון' והתקבלתי מיד".
באחרונה נכתב ערך על שמו של אל"מ טבק בוויקיפדיה.
הייתה לך קריירה צבאית מפוארת, שעיקרה היה
בחיל הים (ומאוחר יותר כנספח ימי בוושינגטון). האם
תוכל לספר לקוראים על אירוע או שניים מרגשים
במיוחד שקרו לך בתקופה זו?
"אחד התפקידים הפיקודיים הראשונים שקיבלתי היה לפקד
על ספינת טורפדו, על צוות שמנה 01-21 איש. הקושי של
מפקד ספינה הוא מצד אחד- לשמור על דיסטנס מפיקודיו
ומצד שני- להתנהג כלפיהם בכבוד ובסבלנות. עליו לדאוג
לאנשי צוותו באימונים ובמלחמה ולדאוג שלא יאונה להם כל
רע. אהבתי את אנשי הצוות שלי. מדי פעם שאלתי אותם על
המצב בביתם ואף אפשרתי לחיילים, במקרה הצורך, לקבל
חופשה ארוכה כדי לעזור בבית. הצוות החזיר לי בהתנהגות
נאותה, בשקדנות ובמסירות באימונים. באחת מהפלגות
האימונים לכיוון קפריסין חוויתי חוויה מרגשת אשר עד היום
צרובה בתוכי. הספינה שלי הייתה חלק מצי קטן של ספינות
שהפליגו בסמוך ל "אוניית אֵם". לפתע פגעה בנו רוח צפונית
שגרמה להתנגשות בין הספינה שלנו לאונייה. אחד מאנשיי
נפל לים. מיד הכרזתי ברמקול: 'אדם בים! אדם בים!' עצרתי
את הספינה ובעקבותיה נעצרו כל הספינות והאונייה. מיד ירדו
אנשים לחפש את החייל שנפל. תודה לאל שמצאו אותו חי
ונושם. עד היום אני חש את דפיקות הלב שלי מאותו אירוע".
היית שותף לאירוע ההיסטורי שנודע בשם: "ספינות
שרבורג". אנא ספר קצת על האירוע ההוא ומה היה
תפקידך שם.
"גולת הכותרת של שירותי בחיל הים הייתה השירות בשרבורג
בצרפת (שם התגוררתי עם משפחתי מספר שנים). 'מבצע
שרבורג' היה אחד האירועים המרגשים ביותר שחוויתי בצבא.
בשנת 5691 הוחלט בחיל הים לרכוש ספינות טילים, לאחר
"
רעננה 512 - 51/50
6