26 / 56
כ
יום, במציאות המשתנה, אין מקום לדון על
מעורבות הורים - כן או לא! שיתוף ההורים
ומעורבותם בחינוך ילדיהם הוא צורך הכרחי, ולא
רק צורך אפשרי. ללא ההורים לא ניתן לקבל את
התפוקה הראויה מתהליכי החינוך המכוונים בין
כותלי בית הספר, או הבלתי מכוונים במסגרות
השונות של החינוך הבלתי פורמלי. א' ד' גורדון (2891)
טען כי "החיים הם היצירה ולא האידיאל... אף אדם
לא יכול ליצור את החיים לבדו. האדם הוא חלק
מסביבה טבעית הבונה איתו את חייו”. בסביבתו
הטבעית של כל אדם קיים המשאב הטבעי הראשוני
– הוריו. לכן עלינו להתמקד בניסיון להבין את הקשיים,
לנווטו ולחפש אחר דרכים להפיק ממנו את המיטב
למען הלומדים. צוות מורים החש כ"משפחה" ישכיל
לשלב את ההורים, לפתח תהליכי עבודה משותפים
ולהטמיע יחד הרגלים מעשיים בקרב הלומדים.
בשנים האחרונות נעשתה הפרדה בין חינוך לתרבות,
וכל אחד מהתחומים האלה הפך למטרה בפני
עצמה. החינוך אינו יכול לעמוד לבד, בזכות עצמו;
החינוך הוא חלק מהתרבות, ואין להפריד בין השניים.
מטרת כל חברה היא לבנות חברה מתורבתת –
יצרנית, שהאדם בה מזוהה עם ערכיה ומרגיש שייך
אליה. החינוך הוא תהליך הקניית הרגלי ההתנהגות,
הוא האמצעי היחיד להעברת ידע, ערכים, אמונות,
השקפות ותפיסות עולם לאורך שרשרת הדורות.
הוא מופעל כלפי צעירי החברה כדי לסייע להם
להיות לאנשים בוגרים החולקים תרבות וערכים
משותפים עם החברה כולה. ללא חינוך, ללא הקניית
ערכים משותפים, ללא השרשת מורשת ותרבות, לא
תוכל חברה להמשיך להתקיים. אם לא תהא שפה
אחת בקרב מנהלים, מורים, הורים, תלמידים ומקבלי
ההחלטות, לא נוכל להטמיע בקרב הדור הצעיר
הרגלי התנהגות שיובילו לאותה תרבות.
ההורים, המשמשים משאב טבעי, ראשוני ובסיסי
המשפיע על התפתחות הילדים ובני הנוער, אינם
משולבים במידה מספקת במערכת החינוך, ולעתים
קרובות אף מודרים ממנה. בכתובים של משרד
החינוך והתרבות ושל הרשויות המקומיות מכונה
צוות בית הספר "הצוות החינוכי" או "מחנכים", לעומת
ההורים, הנותרים בשמם המקורי, ללא כל התייחסות
לחלקם בתהליך חשוב זה. כך מרחיקים את ההורים
מהפן החינוכי של הורותם ומפחיתים מחשיבות
תפקידם. אופן ההתייחסות הבסיסי של המערכת
אל ההורים הוא, לכל היותר, כאל "ספק" או "לקוח".
זו מערכת המדגישה את הבדלי הכוחות של "שולט"
ו"נשלט". הילדים והנערים, אשר הם מושאי החינוך,
עומדים מחוץ לתהליך במבוכה, בחוסר אונים ואולי
אף בבלבול.
סביבהחינוכיתאיכותיתהיא זו שישבההרבהמגעים,
קשרים והידברויות בין הגורמים המשמעותיים
במעשה החינוך. ככל שירבו המגעים ויתאחדו
המורים וההורים ל"גוף מחנך" אחד, נשיג אקטיביזם
חינוכי שיוביל למעורבות גבוהה יותר, שתבטיח את
שגשוג החינוך. מערכות יחסים חיוביות בין הורים
למורים חיוניות להתפתחותם החברתית והאקדמית
של הילדים. כשהילדים רואים את הוריהם ואת
מוריהם משוחחים ועובדים יחד, הם רואים קבוצת
עניין בקידומם האקדמי ובהתנהגותם החברתית.
בשנים האחרונות גדלו שיעור הגירושין ומספר
המשפחות החד-הוריות. במקביל נחלש הקשר בין
התא המשפחתי למשפחה המורחבת. תהליכים
אלה הביאו לכך שהורים רבים נעשו בודדים, וחלק
מהם גם מנותק מהקהילה וממקורות תמיכה בשל
התניידותם. הורים רבים מסתגרים בחייהם הפרטיים,
ודפוס חייהם מוקרן על דפוס חייהם של ילדיהם
השוקעים בעולם וירטואלי של האינטרנט, המדולל
בכשרים תקשורתיים. הנתק לא מתבטא רק בין
ההורים לסביבתם אלא גם בין ההורים לילדיהם.
המורים, לעומת ההורים, בודדים מעצם תפקידם. הם
עומדים לבדם מול כיתה, ומצופה מהם שיתמודדו
עם הקשיים בכוחות עצמם. תחושת הבדידות של
המוריםמתגברתעקבהביקורתהקשההנהוגהכלפי
שפת המעורבות כשפה
המחברת בין מורים להורים
ד"ר חדוה טרגר *
המילה מעורבות
אינה יכולה
להיאמר
בנשימה אחת
עם המילה
התערבות. אלה
שתי מילים
מנוגדות. אין
חינוך ללא
ההורים והם
משמשים
עמוד התווך
למינוף הישגי
התלמידים
המורים במדינת ישראל נוטים לראות בפעילות ההורים "התערבות", במקום "מעורבות", מתוך
תפיסה שההורים "פולשים" לטריטוריה המקצועית שלהם. האם נכון לומר בנשימה אחת "מעורבות"
ו"התערבות"? האם המורים מבינים מהי מעורבות וכיצד יש להיערך לקראתה?
26