26 / 44
ב
אפריל יצאה המורה שלנו לאנגלית לחופשת
לידה. מדפי לוח השנה כבר נדף ריחו של החופש
הגדול, וימי הקיץ השרביים שהלכו וקרבו עוררו בנו
את התשוקה לעזוב את ספסל הלימודים ולהתמכר
לחופשה בטלנית חסרת מעש.
לעתעתה לא נמצאמורהמחליף, שיחליףאתמורתנו,
וכך, בראשיתו של כל בוקר, היינו רצים בשקיקה
להביט בלוח השעם שהיה תלוי ליד חדר המורים. לוח
זה היה משאת נפשנו, שכן עליו הייתה צמודה בנעץ
רשימת ההודעות וביטולי השיעורים לאותו היום, והיא
שזיכתה אותנו לעתים בשיעור חופשי שלא מן המניין.
שיעורי האנגלית בוטלו. “שיעור חופשי!" היינו צועקים
בחדווה ושועטים במעלה גרם המדרגות לכיתתנו
שבקומה השלישית.
אבל לחירותנו הגיע הקץ ובטלנותנו מלימוד שפתו
של שייקספיר הגיעה לסיומה במהרה. על לוח השעם
המחורר באלפי נקבוביות של נעיצת נעצים הייתה
תלויה הודעה לכיתתנו: “אנגלית עם בוריס".
אבלים וחפויי ראש על גזלת השיעור החופשי עלינו
אט אט בגרם המדרגות לחדר הכיתה. לא היה טעם
לרוץ, אף שכבר צלצלו. אפילו כדאי לאחר מעט, הלוא
האיחור יקצר במשהו את השיעור.
נכנסנו לכיתה לאחר הצלצול. להפתעתנו, איש לא
קידם את פנינו בכיתה. שולחן המורה וכיסא המורה
עמדו שוממים ומבוישים. האם המורה בוריס מאחר?
באין מורה, עלתה המהומה הקולנית בחדר הכיתה.
בימינו מכשירי הפלא הניידים משקיטים את התלמיד,
שכן, כל אחד שקוע בפלא הנייד שלו, שקוע בעולם
הווירטואלי, שמנתק אותו מהעולם הממשי ושולחו
לעולם מופלא במרחב האינטרנט, ואין לו צורך
להפריע ולהרעיש ולפטפט עם שכנו. הב לו את הפלא
הנייד והוא מתכנס לו בעולמו ושותק.
אבל אז, בימים הרחוקים, במאה הקודמת – “הקול
היה הכול" ... וכך, בעוד אנו צועקים ומרימים את קולנו,
נפתחה דלת הכיתה ובפתח עמד בוריס, מורנו המחליף.
טיפות זיעה בצבצו על מצחו והוא התנשם בכבדות.
אפשר שטרם הסתגל למזג האוויר השרבי של הארץ
החדשה, ואפשר שגרם לכך מאמץ הטיפוס המהיר
על המדרגות אל הקומה השלישית וניסיונות נואשים
לאתר את חדר הכיתה - ואולי המתח והחרדה למול
פניהם של צברים רעשנים שכמותנו אשר בחנו את
פניו בסקרנות ובאיבה גלויה על גזלת השיעור החופשי.
“ על חטא
מיכאל זלוטין
מורה להיסטוריה
ביה"ס השש שנתי רעות
לאמנויות בחיפה
"אני נזכר תדיר בעלבון שעלבנו במורה בוריס,
ובכניסתי לכיתה מבקש חרש את סליחתו."
סיפור על זיכרון רחוק ובקשת סליחה מאוחרת
קשר
מאמר
26