27 / 44
*"
שחטאנו
הוא צעד אל שולחנו, והניח עליו תיק קטן, את יומן
הכיתה וספר לימוד באנגלית. הכול נעשה בדממה.
אף אנחנו דממנו לשעה קלה, בבחינת שתיקתו של
מי תנצח... ובחנו את תווי פניו ולבושו.
כעת, ממרחק הזמן, אפשר לומר שהוא היה בן בלי גיל;
פניו היו חיוורות, לחייו שקועות, וניכר כי היה קצר רואי,
שכן הרכיב משקפי קרן שחורים, גדולים ועבי עדשה.
נהוג היה אצלנו לקום בתחילת השיעור, בעת כניסת
המורה, הן מתוך כבוד למורה הן כסימן ברור שתמה
ההפסקה ותמו סממניה הרעשניים ומכאן ואילך זמן
אחר, זמנו של שיעור.
ואולם כיוון שהמורה בוריס לא אמר דבר, הרשינו
לעצמנו לעבור על נוהג זה ולפגוע בכבודו, ואיש
מאתנו לא קם, ולא עוד אלא ששתיקתנו נהפכה
בתוך זמן קצר למעין גיחוך זמזמני של כמה מאתנו.
המורה נעמד במרכז החדר. הוא הביט במבט
מצועף, מעורפל, אל הקיר שמולו, שכתמי צבע
מתקלף בצבצו בו, ואמר בקול סדוק משהו ובמבטא
רוסי כבד: “שלום תלמידים, אני המורה ברוך. ברוסיה
קראו לי בוריס".
המבטא הזר בעברית הלם באוזנינו. מיד החלו קונדסי
הכיתה לפזם את שירה של להקת כוורת “המגפיים
של ברוך". ניכר כי הרעש הפתאומי, הטורדני, הפריע
למורה, אך הוא הבליג ושתק.
הוא פתח את יומן הכיתה והחל להקריא את
שמותינו. השמות הזרים לאוזניו וההתרגשות נתנו בו
את אותותיהם. השמות שקרא שובשו בפיו ונשמעו
כבליל צלילים והברות. מובן שלמשמע כל שם שהוא
טעה בו התלווה פרץ של צחוק וגם ריטון זועם של
התלמיד ששמו שובש ללא כוונה מצד המורה.
שרידי השיעור הוקדשו למקצוע עצמו.
התבקשנו לפתוח את ספר הלימוד, ובוריס החל
להקריא מתוכו באנגלית. המבטא הזר, הכבד, רדף
אותו גם כאן. האנגלית שבפיו נשמעה בצליל ובהיגוי
שלא היינו רגילים להם.
קונדסי הכיתה, שפתאום גילו עניין רב בשיעורו, החלו
מפסיקים אותו כל רגע ושואלים לפירושה של מילה
זו או אחרת.
בוריס עשה כמיטב יכולתו. רשם בגיר על לוח הכיתה
את המילים באנגלית שנשאל לפירושן ותרגם כפי
יכולתו לעברית.
?" צעק, ספק שאל אחד מאתנו.
iron
“מה זה
זה מגייץ".
iron“ :
בוריס כתב את המילה על הלוח ואמר
צחוק מידבק, מעליב ודוקר אחז את כולנו לשמע
השיבוש המוזר שנשמע מפיו: מגייץ, מגייץ, מגייץ...
מאז עברו שנים רבות. כבר איני מביט בלוח השעם
שליד חדר המורים, שאליו אני נכנס כל בוקר. כבר איני
רושם בגיר על לוח הצפחה הירוק ואיני מביט בכתמי
הצבע המתקלף שעל הקיר בחדר הכיתה, אבל אני
נזכר תדיר בעלבון שעלבנו במורה בוריס, ובכניסתי
לכיתה מבקש חרש את סליחתו.
* “ ...ועל חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומורים ..."
(מתוך וידוי לפי סדר א"בשאומרים בתפילת יוםהכיפורים)
למשמע כל שם
שהוא טעה בו
התלווה פרץ
של צחוק וגם
ריטון זועם של
התלמיד ששמו
שובש ללא כוונה
מצד המורה
קשר
מאמר
27