46 / 68
ב
עת האחרונה מרבים לדון בכלי
תקשורתשונים על מערך ימי החופשה
של מערכת החינוך בישראל, ומשווים אותו
למקובל במדינות אחרות בעולם.
במהלך הוויכוחים בנושא צפות ועולות שתי
טענות מרכזיות שבגינן תוקפים (בעיקר
ארגוני הורים, אך לא רק הם) את ריבוי ימי
החופשה בישראל.
הטענה האחת: מדוע ימי החופשה של
מערכת החינוך בישראל אינם חופפים
(במספר ובעיתוי) את ימי חופשתם
של ההורים. והטענה השנייה, הנובעת
מהראשונה: מי אמור לשמור על ילדינו,
בעיקר הקטנים, כאשר מערכת החינוך
בחופשה ואנו נמצאים במקום העבודה.
לפני שניכנס לעובי הקורה ונדון בסוגיות
הללו, יש לזכור שהמורים, הגננות והמנהלים
לא “גזלו“ את ימי החופשה בהחלטה חד
צדדית – חופשות מערכת החינוך הן תולדת
הסכמי עבודה קיבוציים ארוכי שנים.
אני מניח ששום הורה, תובעני וקולני ככל
שיהיה, כאשר הוא יידרש לעניין חופשותיו,
לא יסכים לוותר עליהן וגם לא על תנאי
שירות אחרים שהוענקו לו במרוצת השנים.
ומכאן לדיון בטענות ההורים והארגונים
החברתיים, נוכח העובדה שמספר ימי
החופשה של עובדי החינוך רב מימי
חופשתם של יתר העובדים במשק. אין
סיכוי שאלה יחפפו את אלה.
תביעתם של הורים שימי חופשת המורים
זרקור על חופשות
מערכת החינוך בישראל
יחפפו את ימי חופשתם שלהם לא תעמוד
במבחן המציאות, כי אין אפשרות שכל
המפעלים והמשרדים ישתקו את פעילותם
באותם מועדים, רק כדי לאפשר להורים
לשהות בצוותא עם ילדיהם.
חרף אי הנעימות הכרוכה בדבר, אני מבקש
להפנות את תשומת הלב לטענה המרכזית
בנושא – מי אמור לשמור על הילדים כאשר
המורים בחופשה וההורים בעבודה. שימו
לב שהטענה אינה מועלית, חלילה, בגין
אבדן הספק לימודי או עיכוב ברכישת ידע,
אלא בנושא מהותי ביותר – חלק מההורים
רואים בבית הספר (בייחוד בכיתות היסודי)
“שמרטפות“. והעובדה שהגננות והמורים
יוצאים לחופשה מטרפדת את תחום
ה“שמרטפות“, ולכן ניתן להבין ולהסכים
שהיא גם מעיקה על ההורים.
לנושא זה נמצא פתרון הולם באמצעות
פעילויות קיץ שיזם משרד החינוך החל
מהקיץ שעבר. מערך הפעילויות הוכיח
עצמו והצליח לחסוך להורים סכומי כסף
ניכרים, ובד בבד שימש תחליף חינוכי
למערכת החינוך.
בסיכומו של דבר, עיקר הטענות מופנות
כלפי מורי בתי הספר היסודיים, שכן
תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים יכולים
להישאר בביתם ללא השגחת הוריהם.
לאחר שהבהרתי את עמדתי באשר
לחפיפה בין ימי חופשתם של המורים
לאלה של ההורים, אני מבקש להתייחס
לטענה בדבר ריבוי ימי החופשה של
מערכת החינוך בישראל בהשוואה
. עיון בדוח מחלקת
OECD
למדינות ה-
המחקר של כנסת ישראל בנדון מעיד
שמספר ימי חופשתם של המורים
בישראל אינו רב במידה משמעותית מזה
של חבריהם במדינות העולם. זאת ועוד,
השוואה כזאת צריכה להביא בחשבון גם
את תנאי האקלים והסביבה, גם בהנחה
שרוב הכיתות ממוזגות. איני מכיר בתי
ספר שמסדרונותיהם וחצרותיהם ממוזגים,
ומטבע הדברים תלמידים משוטטים גם
בשטחים אלה.
אל לנו לשכוח שחלק מימי החופשה אינם
בגדר חופשה “אמיתית“ והם מנוצלים מדי
שנה לצורך השתלמויות מורים, ימי הכנה,
למידה וכדומה.
מניסיוני העשיר במערכת החינוך, אוכל
להעיד נאמנה, כי רוב המנהלים ובעלי
תפקידים מרכזיים בבתי ספר (סגני מנהל,
רכזי שכבות, יועצות, רכזי חינוך חברתי
ואחרים) אינם עוזבים את בתי הספר לפני
51 ביולי, והם שבים לעבודתם במחצית
חודש אוגוסט.
לא זו אף זו – המקטרגים “מספחים“ את
ימי החופשה הרבים (לטענתם) למקבץ
הטענות המופנות כלפי המורים, ורואים
בהם הטבה נוספת, הגורמת למאות
ולאלפים לעמוד בשערי בתי הספר ולדרוש
“קבלו גם אותי לעבודה, ומיד!“ – האם
ד"ר רמי אמיתי
לשעבר מנהל תיכון "גלילי" כפר-סבא
השאלה המרכזית המונחת לפנינו היא מי אמור לשמור
על הילדים כאשר המורים בחופשה וההורים בעבודה
46