18 / 54
מ
היום שבו נערכה הוועידה ועד כה איני מצליח
למצוא אף במילון את המילים שתבטאנה
את אשר חוו מאות המורים שבאו אליה. ראוי לציין
שעל אף הבוקר הגשום והסוער נרשמה, לדעתי,
נוכחות יפה מאוד, והאולם היה מלא מפה לפה.
איש לא התלונן כי טרח לבוא לריק, אלא ההפך הוא
הנכון – בהפסקות שבין הדיונים נשמעו במכשירים
הסלולריים המשפטים: "חבל שלא באתם", "אם את
יכולה, בואי", "אין לי מילים", "תבוא, אחי, כדאי לך!"
וכדומה.
המשפטים שלהלן, פרי מחשבה והיגיון, מובאים
בשמם של עשרות מורים ומורות מהדרום, מהמרכז
ומהצפון, אשר שוחחתי עמם בשבוע האחרון עד
הבוקר הזה. מוריםמכלקצותהקשת: דתיים וחילונים,
יהודים ובני מיעוטים, צעירים ומבוגרים – כולם גמרו
את ההלל על עוצמת הוועידה בתוכנה ובארגונה.
אין ספק שהנהלת הארגון, והעומד בראשה, ראויים
לברכה חמה וכנה על היזמה לקיים את הוועידה שנה
אחרי שנה.
כבר עם פרסום ההזמנה לוועידה ניכר היה שהדאגה
למלא את הקנקן בתכנים מעולים עמדה לנגד
עיני המארגנים. הגיעה אל ציבור המורים והמורות
נבחרת ישראל בתחום החינוך. הדאגה לאי העמסה
בהקשבה מעייפת להרצאות באה לידי ביטוי
במחשבה על הקשבה למושבים השונים ובהאזנה
לדוברים. גישה זו הוכיחה עצמה כנכונה עד מאוד.
כמעט לא יצאו מורים מן האולם, אלא אם כן הגוף
דרש זאת.
הרעיון של מתן שתייה ומזון במהלך היום הוכיח
עצמו כצעד נבון, סוף מעשה – במחשבה תחילה.
גם צבא המורים צועד על קיבתו. נעים היה לשתות
ולנשנש בהפסקות שבין הדיונים. בסיומו של יום היו
כולם תמימי דעים באמירה: "כל הכבוד – היה שווה
לבוא לכאן".
לסיום, אציין שהודות לעשייהמסורהשל הרשומים
להלן, זכינו לחוויה שלא תישכח, ואלו הם: פרופ'
דב גולדברגר – יועץ אקדמי לוועידה, אבי פסקל,
אפרת בר, קובי הרלינג וקרן שקד – יעמדו כולם
על הברכה.
נעמן אופיר
חבר הנהלת העמותה
הפדגוגית
דברי שבח והלל
ליוזמי ועידת ישראל לחינוך ולמפיקיה
גב' מיכל כהן - מנכל"ית משרד החינוך
חבורת הזמר "עיניים בגב"
צילום: רמי זרנגר
קשר
הודעות הארגון
18