179 / 236
השיר נחלק לשני חלקים. בבית הראשון מספר הדובר על המנהג של מתן דמי כיס ועל כך שבזבז אותם. בבית
השני הדובר מבקש מהאלוהים לעשות לו נס בדומה לנס פך השמן.
•
שוחחו: מה קרה לדובר בשיר? כיצד לדעתכם הוא מרגיש? איזה נס הוא מבקש מאלוהים? אילו מנהגי חג
מוזכרים בשיר?
האם גם לכם קרה דבר דומה עם דמי החנוכה כפי שקרה לדובר בשיר?
מה אתם הייתם עושים עם דמי החנוכה שלכם? אם הייתם מקבלים דמי חנוכה מה הייתם בוחרים לעשות
עם דמי החנוכה?
האם יש לכם בקשות אחרות שהייתם רוצים לבקש?
•
הפנו את התלמידים למקראה הדיגיטלית.
ט"ו בשבט – חג האילנות
: ט"ו בשבט (חמישה־עשר בשבט).
תאריך
ט"ו בשבט הוא חג טבע, הנקרא על שם התאריך שבו הוא חל. קרוב לוודאי שחודש שבט נקבע כראש השנה
רותיהם
ֵ
רות (עצי הארץ המוזכרים במקורות העתיקים מניבים את פּ
ֵ
לאילן משום שהוא חל בעונה שלא היו בה פּ
בקיץ או בסתיו).
לל נחלקת השנה בשני תאריכים שווים: חמישה־עשר בשבט וחמישה־עשר באב. מט"ו באב ואילך
ִ
על פי בית ה
תש כוחה של חמה ושיאו של הקיץ משתפל והולך לקראת החורף, ואילו מט"ו בשבט ואילך תש כוחם של
הגשמים ומתגבר כוחה של החמה. או כדברי חז"ל: “ראש השנה לאילן על שום מה? הואיל ויצאו רוב גשמי שנה"
רות
ֵ
(ראש השנה יד ע"א). ורש"י פירש: “שכבר עבר רוב ימות הגשמים [...] ועלה השרף באילנות ונמצאו הפּ
חונטים מעתה." זהו אפוא יום של מפנה לעץ.
מנהגי החג אומצו בהתלהבות בקרב עדות ישראל בגולה. יום זה סיפק צורך פסיכולוגי עמוק של עם נרדף וחסר
מולדת. הגעגועים העזים לארץ-ישראל, לאדמה, לשורשים ולפרי – התגלמו בדמות האילן ובאכילה טקסית של
רות שנשתבחה בהם ארץ-ישראל).
ֵ
פריו (אכילת פּ
נטיעת עצים
ל..." (ויקרא יט, כג)
ָ
כ
ֲ
א
ַ
ץ מ
ֵ
ל ע
ָ
ם כּ
ֶ
תּ
ְ
ע
ַ
ט
ְ
ץ, וּנ
ֶ
ר
ָ
א
ָ
ל ה
ֶ
אוּ א
ֹ
ב
ָ
י ת
ִ
כ
ְ
הציווי לטעת עצים ארץ מופיע במקרא: “ו
שלב חדש בתולדות ט"ו בשבט חל עם בואם של החלוצים שבאו לארץ ומצאו אותה שוממה וחשופה. האתגר
של “כיבוש השממה" הביא לנטיעת עצים ממינים שונים: עצי פרי – למאכל, ועצי סרק – לנוי, לצל וליערות.
החליטה הסתדרות המורים והגננות על ט"ו בשבט כעל חג טבע, חג הנטיעות. קדמו לזה טקסי
1908
בשנת
נטיעה במקומות שונים בארץ, שהראשון שבהם התקיים במושבה יסוד.
עץ השקד (השקדייה) הוא מהראשונים לפרוח, ולכן נבחר כסמל החג.
יש המקיימים סדר ט"ו בשבט. שלא כמו סדר פסח – אין בסדר ט"ו בשבט מחויבות של טקס מסורתי. אוכלים
מפרות הארץ,קוראים פסוקים מן המקורות, שרים שירים ומספרים סיפורים בני זמננו.
)157-155 '
מתוך: יואל רפל, "מועדי ישראל", אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג (עמ
179