17 / 236
תכתובת מחשב, כתב ברייל וכיו"ב. הלשון הדבורה והלשון הכתובה נבדלות ביניהן בראש ובראשונה בערוצי
התהלוך: הפקת המסר מתממשת באמצעות הדיבור בשיח הדבור והכתיבה בשיח הכתוב, והבנתו של המסר
מתרחשת דרך ההאזנה בשיח הדבור וקריאה בשיח הכתוב. ואולם אלה אינם ההבדלים היחידים בין שני סוגי
קשר זה מאפשר
ֶ
הלשון. השיח הדבור הטיפוסי הוא ביסודו אינטראקטיבי – המוען והנמען נוכחים יחדיו, וה
שימוש בערוצי תקשורת לא מילוליים, כמו תנועות גוף והבעות פנים, שימוש רב בפרוזודיה – הנגנת הדיבור,
הטעמה, הדגשה וכיו"ב, וכן, הישענות על ההקשר ועל הידע המשותף אותו חולקים המוען והנמען. הדובר המצוי
בשיחה יכול לבחון אם בן שיחו מבין את המסר, מתעניין או קשוב לו, והמאזין מצדו יכול לבקש הבהרות במקרים
של חוסר הבנה. כל אלה מהווים מקורות רבי עוצמה בהעברת הכוונות התקשורתיות, ומקנים לאופנות הדבורה
) – הכוח ההבעתי של הלשון הדבורה. מנגד, הפקת השיח הדבור
Olson, 1994(
את היתרון המכונה על ידי אולסון
), ו"בחלון" תהלוך צר יחסית, ואילוצים אלה מגבילים את יכולת
online(
תי
ִ
והבנתו מתרחשים לרוב בזמן אמ
התכנון מצדו של הדובר, ויכולת העיבוד מצדו של המאזין. מכורח זאת השיח הדבור הוא לרוב לא רציף ומקוטע,
..), התחלות שווא, מעברים אסוציאטיביים, חזרות על משפטים
ֶ
א
יש בו יחידות רבות לא אינפורמטיביות (כמו
). כמו כן השיח הדבור מאופיין במבעים קצרים ובשימוש
כיסאות רטובות
ותיקונים, ואף שגיאות לשוניות (כמו
במילים ומבנים מורפולוגיים ממשלב לשוני יומיומי, כפי שכתב הבלשן חיים בלנק: “רצונך לדבר כמו כל הבריות,
אמור ‘אני לא שומע'; רצונך לדבר כמו מיעוט בעל צביון מיוחד, אמור ‘איני שומע'" (ויקיפדיה).
הלשון הכתובה חסרה את הכוח ההבעתי המאפיין את הלשון הדבורה ואולם כוחה טמון ביציבותה - הסימן
). יציבות זו
Olson, 1994(
הלשוני הגרפי יציב ועומד לרשותו של הכותב ושל הקורא בכל עת לאחר שנכתב
) ואינם מוגבלים בזמן, מקדמים
offline(
של הטקסט, והעובדה כי הפקת המסר והבנתו מתרחשים בזמן מוזח
את החשיבה הרפלקטיבית על מבנה הטקסט ומאפשרים את פיתוחם של הרעיונות תוך כדי תהליך הכתיבה.
הכותב המיומן מפעיל תהליכי תכנון, עריכה ושכתוב, עד להגעתו לארגון מסודר ובהיר ולזרימה שוטפת, דחוסה
ורציפה של המידע המוצג בטקסט, תוך שימוש במילים ובמבנים ההולמים את מטרת השיח, תכניו וסוגתו
). כתיבה מעין זו היא פסגת האוריינות ואליה העיניים נשואות, ואולם הדרך
Chafe, 1994; Slobin, 2003(
להשגתה היא תהליך ארוך טווח וקשה במיוחד שכן היא מחייבת שליטה במערכת מובנית ומאורגנת המגבילה
שיטתית את מבנה השיח הכתוב ואת צורתו תוך גיוס של משאבי שפה (אוצר מילים, מבנים לשוניים מורכבים,
מערכת הפיסוק) ומשאבי קוגניציה עשירים (כמו יכולת בקרה ופיקוח ניהוליים ויכולות תכנון), ותוך דרישה
; רביד ושלום,
2012 ,
להתכתבות אינטגרטיבית עם טקסטים אחרים ומקורות מידע חיצוניים (אביבי-בן צבי וחיים
.)Berman & Ravid, 2009; 2012
אף שהטקסט הדבור אינו ניחן באותן המעלות המאפיינות את הטקסט הכתוב, הרי שאין להתייחס אליו
כנחות. הלשון הדבורה היא הראשונה להתפתח – אבולוציונית והתפתחותית, ועבור הילד היא מכשיר החשיבה
הראשוני שבאמצעותו הוא מייצג את העולם. הלשון הכתובה מצטרפת במהלך השנים אל הלשון הדבורה,
ובכוחה הרפלקטיבי היא מעשירה את הידע הלשוני והאורייני, ואולם יש לזכור כי היא אינה ממעיטה מכוחה
). לכן, לאורך כל שנות
Olson, 1994(
האקספרסיבי של הלשון הדבורה ומתפקידה התקשורתי בחיי האדם
הלימוד יש להמשיך ולטפח את שתי האופנויות; ליצור אפשרויות שיחה, קריאה וכתיבה של מגוון טקסטים
דבורים וכתובים, מסוגות רבות, למטרות שונות ומעולמות שיח שונים (תכנית הלימודים בחינוך הלשוני, תשס"ג).
(מתוך תכנית הלימודים בחינוך הלשוני, תשס"ג): התלמידים “יוכלו להשתמש בשפה הדבורה
מטרות הוראה
והכתובה למילוי צרכים תקשורתיים: לשוחח, להבין ולהעביר מידע בלשון העברית גם אם אינם דוברים ילידיים
של השפה."
באופן מיוחד יש לשים לב למעמדן של שתי הלשונות במעבר מהגן אל כיתה א'. החשיפה ללשון הכתובה
מתרחשת בשלבים מוקדמים מאוד של ההתפתחות כאשר הילד מאזין לסיפורים המוקראים לו, לשירים, ואף
לקטעי מידע. הלשון הכתובה מקבלת מקום מרכזי יותר עם הכניסה לבית הספר כאשר הילדים לומדים לקרוא
ולכתוב ונחשפים באופן מודע ומפורש יותר ויותר לטקסטים מגוונים בלשון הכתובה. ועדיין, הלשון הדבורה
17